חרטה – מה עושים כשהלב לא מצליח לשחרר

חרטה. המילה הזאת נשמעת קצת דרמטית לפעמים, אבל בכנות - כולנו מכירות אותה. כולנו מכירות את זה שהלב

לוחש: "אוף, למה עשיתי את זה?" "איך לא ראיתי?" "אם רק הייתי בוחרת אחרת…"

אבל מה זו בעצם חרטה?

חרטה היא תחושת כאב או צער על משהו מהעבר - פעולה שעשינו או לא עשינו, מילה שאמרנו או ששתקנו, בחירה שלקחנו או הזדמנות שפספסנו. ולמרות שהזמן עובר, לפעמים היא נשארת איתנו. כמו סימן קטן בלב. כמו דלת שלא נסגרה עד הסוף.

האם חרטה מועילה?

לפעמים כן. היא יכולה לסמן לנו שמשהו היה חשוב. שהיינו מחוברות לערך - יושר, אהבה, דאגה - ורצינו לפעול מתוכו, אבל לא הצלחנו.היא יכולה ללמד אותנו משהו.

אבל לפעמים החרטה פשוט כובלת אותנו. גורמת לנו לחזור שוב ושוב לאותו סיפור, כאילו אם נבין את זה עוד פעם אחת, אז נרגיש טוב יותר. וזה לא תמיד ככה.

אז מה אפשר לעשות עם חרטה?

במקום להילחם בה או לטבוע בה, אפשר להסתכל עליה עם חמלה:

• לשאול את עצמנו: מה ידעתי אז? אילו משאבים היו לי?

• להבין שהבחירה שעשינו - גם אם לא הייתה מושלמת - נעשתה עם הכלים שהיו לנו באותו הרגע ועם כוונה טהורה או מתוך כאב אמיתי.

• לראות מה נמצא מתחת לחרטה: כאב? געגוע? צורך שלא קיבל מענה?

• לשאול: האם אפשר לתקן - אפילו בצורה סמלית?

• ואם לא - אולי פשוט לכתוב מכתב שלא יישלח, או לדבר לעצמנו כמו לחברה טובה

החרטה לא תמיד נעלמת, אבל היא יכולה להתרכך. היא יכולה להפוך למשהו שמחבר אותנו לערכים שלנו, לא למשהו שמפריד אותנו מעצמנו.

כי כשאנחנו מקשיבות לחרטה - בלי לשפוט, בלי לברוח - אנחנו לא רק מסתכלות אחורה. אנחנו נעות קדימה.